פרשת תּוֹלְדֹת

פרשת תּוֹלְדֹת

שלום. השבת נקרא את פרשת "תולדות" הנקראת כך על שם תולדותיהם של יצחק ורבקה, וכמאמר רש"י "ואלה תולדות- יעקב ועשו האמורים בפרשה". והנה, בסוף הפרשה, מתארת התורה את העברת שלושת הדורות מיצחק לבניו ומספרת כיצד קורא יצחק לבנו יעקב ומורה לו ללכת לפדנה ארם ולקחת לו אשה ממשפחת אימו, רבקה. הפרשה הבאה תתחיל בסיפור ההליכה לארם, כנאמר "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". אך את סיפורו של יעקב בחרה התורה לקטוע, ולסיים את הפרשה, בסיפורו של עשו "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, וילך עשו אל ישמעאל, ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם… לו לאשה".
 

ושואל הרבי מליובאויטש, ראשית, מדוע הפסיקה התורה את סיפור יעקב עם סיפורו של עשו, ויתירה מזו, רבותינו (בתלמוד הירושלמי, מסכת ביכורים) אומרים שלא מחלת שמה אלא בשמת, ונקרא שמה מחלת שמכאן אתה למד לחתן שמוחלין לו עוונותיו. ותמוה מאד כיצד יתכן שמחתונתו של עשו הרשע למדים שלחתן נמחלין כל עוונותיו?
 

ועונה הרבי: "היא הנותנת. כדי להדגיש את גודל המעלה שמצוות "פרו ורבו", גילוי כח ההולדה שהוא כח האינסוף בעולם- שזוהי תכלית ומטרת הנישואין- בחרה התורה להדגיש ענין זה אצל עשו, שלמרות שיודעים את גודל רשעותו, מכל מקום, כשהלך לקיים את הציווי "פרו ורבו"- מחלו לו על כל עוונותיו, וע"פ זה מתורץ גם מה שסיפור זה בא באמצע הסיפור אודות יעקב, שבזה מודגש… שאפילו לאחרי שמחלו לו כל עוונותיו, עדיין שנא את יעקב עד שהוכרח יעקב לברוח מפניו.. ואע"פ כן- מחלו לו על כל עוונותיו, וכל זה מפני גודל המעלה שבענין פרו ורבו".
 

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X