פרשת תַזְרִיעַ – מְצֹרָע

פרשת תַזְרִיעַ – מְצֹרָע

שלום. השבת נקרא את פרשות “תזריע-מצורע” העוסקות במגוון דיני טומאה וטהרה, וכבר כתב הרמב”ם (הלכות מקוואות) “דבר ברור וגלוי, שהטומאות והטהרות גזרות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של האדם מכרעתו, והרי הן מכלל החוקים”. ומכיון שכך, מוצאים אנו בספרי פרשנים רבים, מעבר לעניין ההלכתי הטכני שנכתב בפרשה, רעיונות רבים בעבודת ה’ המיוסדים על דברי פרשתינו.

וכך כותב ר’ אלימלך מליז’נסק, מגדולי תלמידי הבעש”ט בספרו “נועם אלימלך” על הפסוק הראשון של פרשתנו “אשה כי תזריע וילדה זכר”- “בני אדם ההולכים שובב בדרך ליבם אחר שטותיהם והבליהם, אז אין הפרש אצלו, וכמו שהיה מתנהג יום אתמול, כן הוא היום, כן מחר, ולא יוסיף דעת ושכל כלל. אבל הצדיקים ההולכים בדרכי ה’ יתברך ועבודתו, אז כל יום ויום יבין וישכיל יותר ויותר מה שלא השכיל אתמול, ובכל יום יוסיף פיו לדבר חכמות ואמרי נועם בחכמות אלוקות עד אין תכלית”.

אך כדי להגיע למעלה העליונה צריך האדם לתקן מידותיו ומה שפגם בילדותו, וזהו “אשה כי תזריע” שכן נקבה מלשון נקב, ובהשלכה לרעיון זה- הנקבים שעשה האדם במעשיו וקילקל- הרי כשיתקנם- “וילדה זכר” שמשמעותו היא כלי שלם ומתוקן, כלומר הדרך לכלי שלם- עוברת דרך תיקון הפגמים. וזהו “וטמאה שבעת ימים”- לאחר שיתקן האדם את שקילקל וטימא בשבע מידותיו, הרי ש”ביום השמיני, ימול בשר ערלתו” ומשמעותו “ביום השמיני יבא אל הקדושה העליונה שהיא מעלת השמיני למעלה, מעלה… ויהיה לו מחשבות קדושות ודביקות בו יתברך”.

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X