פרשת תְּרוּמָה

פרשת תְּרוּמָה

שלום. השבת נקרא את פרשת "תרומה", הפותחת את מחציתו השניה של ספר "שמות", העוסקת, רובה ככולה, בבנין המשכן. בפרשתינו נקרא על הציווי האלקי על בנין המשכן, הכולל את חומרי הגלם ואת תוכניות המשכן "ככל אשר אני מראה אותך בהר"- כלומר, עשיית המשכן והעבודה בו הן חלק בלתי נפרד, ואף משלים, את עבודת הבורא שניתנה בהר סיני, ותכלית בניינו והעבודה בו היא "ועשו לי מקדש- ושכנתי בתוכם" וכבר דייקו רבותינו ז"ל "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם- בתוך כל אחד ואחד מישראל"- עבודת המשכן והמקדש נטולות משמעות, כשהן אינן משולבות בעבודת הלב והמוח הפנימית. וגם כאשר, בצוק בעיתים, אין לנו משכן ומקדש גשמיים בהר הבית- מצווים אנו להמשיך את עבודת ה' במגמת "ושכנתי בתוכם". ולכן מיישמים כל גדולי היהדות, לדורותיהם, את מעשה המשכן בעבודת היום יום של היהודי.
 
הסבר עמוק ויפה נותן רבי אלימלך מליז'נסק לפסוק הראשון בפרשתינו, בהקדם ההבנה הבסיסית שקומת ישראל בכל הדורות בנויה בפירמידה חברתית שבראשה עומד הצדיק, ומסביר רבי אלימלך: "דוד המלך אומר "מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך". דהנה יש שני מיני צדיקים, דהיינו יש צדיק העובד השם במעשים טובים ועובדות כשרות בגופו… והצדיק הזה הוא גורם תיקון השכינה הקדושה והטהורה, אבל עדיין אין בידו הכח להשפיע השפעות טובות לעולם, ויש צדיק הדבוק בבורא יתברך במחשבות קדושות תמיד ודבקות בלי הפסק. הצדיק הזה הוא גורם השפעות גדולות לעולם. וזהו "מה גדלו מעשיך ה'"- מדרגות הצדיקים העוסקים במעשים טובים. "מאד עמקו מחשבותיך"- רמז לצדיק הנ"ל העובד במחשבות, זה עמוק עמוק, מי ימצאנו".
 
על יסוד הקדמה זו, ממשיך ומסביר את ראש הפרשה "וזהו "ויקחו לי תרומה" ופירש רש"י "לי- לשמי"- רמז למדריגת הצדיקים העובדים במעשים טובים וגורמים העלאת השכינה הקדושה. "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו"- רמז לאותו צדיק המנדב את ליבו בכל מכל כל במחשבותיו, ומנדב את עצמו לשמים, על ידי הצדיק תקחו את הכל, דהיינו "תקחו את תרומתי" דהיינו קדושתי, ובנוסף לזה יהיה לכם השפעות על ידו, גם "וזאת אשר תקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת" דהיינו השפעות ברכות וטובות" כן תהיה לנו בעז"ה לחודש טוב ומבורך ושבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X