פרשת תְּרוּמָה

פרשת תְּרוּמָה

שלום. השבת נקרא את פרשת “תרומה” המתחילה רצף של פרשות העוסקות בהערכות לבנין המשכן ובנינו. בתחילת הפרשה מצוה הקב”ה את משה “ויקחו לי תרומה- מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי”. המדרש (מדרש רבה על הפסוק) אומר “בשעה שאמר הקב”ה למשה על עסקי המשכן, אמר לפניו, רבונו של עולם, יכולין ישראל לעשותו? (בתמיה), אמר לו הקב”ה: אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו ליבו”.

ומבארים מפרשי המדרש שתמיהתו של משה הייתה כדרך תמיהתו של שלמה, בבואו לבנות את בית המקדש, “הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך”- הרי, וכיצד, ניתן להכניס את אלקים האינסופי לתוך בית מוגבל על הר אחד בירושלים, ועל דרך זה תמה משה- כיצד יבנה האדם המוגבל בית לה’? וע”ז ענהו הקב”ה “אתה מיתמה על הכלל, ואני אומר לך שאפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנאמר- מאת כל איש”. וממשיכים מפרשי המדרש לבאר את היכולת שהייתה בידי כל איש ישראל, הן מביזת מצרים והן מביזת הים, יחד עם ניסים שנעשו, כך שבהגיע לאבני החן ששובצו באפוד והחושן, נמצאו האבנים רק בידי הנשיאים, שהביאו הם את האבנים, ובכך נמנעה מחלוקת בין אנשי ישראל הרבים שנדבו את “אשר ידבנו ליבו” לעבודת ובנין המשכן.
ומכיון שמהנאמר בפרשתינו “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” לומדים רבותינו חובת וזכות כל אחד ואחת מישראל לבנות משכן בתוך כל אחד מישראל, לומד הרבי מליובאויטש “ההוראה מכל הנ”ל בנוגע לעבודת האדם- מזה מובן גודל העילוי וההפלאה של כל אחד ואחת מבני ישראל- שניתנו לו מלמעלה כל האמצעים הדרושים לעשיית משכן ומקדש לו יתברך, הן בנוגע לרוחניות הענינים, והן- ובעיקר- בנוגע לגשמיות הענינים כפשוטם, כלומר, שביכולתו לבנות משכן ומקדש גשמי שיכולים למששו בידים!. ומכיון שהתורה היא נצחית- מבן, שגם בימינו אלו בכחו של כל אחד מישראל לבנות משכן ומקדש לו יתברך, וזאת למרות שנמצאים עדיין בזמן הגלות, וענין זה נאמר אודות כל אחד ואחת מישראל, ללא יוצא מן הכלל, שהרי נאמר מאת כל איש… כלומר שאם רק יתעורר להיות ומצב “ידבנו לבו” ביכולתו לבנות משכן ומקדש לו יתברך”. שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X