פרשת שֹׁפְטִים

פרשת שֹׁפְטִים

השבת נקרא את פרשתשֹׁפְטִים” ובה מצוות משפט רבות, ובצידן “הוראות הפעלה” לעם ישראל בכניסתו לארץ ישראל ומלחמתו לכיבושה מידי העמים היושבים בה והתבססותו בארץ ישראל. בין השאר, ומתוך הבנה יסודית שמלחמה אינה הפקרות וניצחון אינו מתיר לאדם לעשות ככל העולה על רוחו, שהרי הצלחת המלחמה היא “כי ה’ אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם”(פרק כ’ פס’ ד’), הרי כאשר עוסקת התורה בדיני מצור, היא מצווה, בראש ובראשונה, להגיע להסדר ושלום, ורק אח”כ לנהל מלחמה. ומדגישה התורה “כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאד” אך כשמדובר בכיבושה של ארץ ישראל “אשר ה’ אלקיך נותן לך נחלה”- מצווה התורה “לא תחיה כל נשמה”. ובוודאי, שעל פניו, הכוונה היא להרג כל תושבי ארץ ישראל הגרים בה, טרם שנכנסו ישראל לארץ ישראל בזמן יהושע בן נון.

אלא שהמגיד ממזריטש, ממשיך דרכו של הבעש”ט, ורבו של האדמו”ר הזקן, מייסד חסידות חב”ד, מבאר שגם כאן כוונת התורה היא לעבודת הנפש, המייתרת, לכאורה, הרג פיזי. הוא טוען שהדברים נאמרים כאן בהמשך לנאמר, קודם לכן, בפרשת עקב (פרק ז’) “כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם”, כלומר שמרכיב חיוני בניצחון המלחמה, ובעיקר, בשימור ריווחי המלחמה ותוצאותיה, היא ההרגשה הפנימית שבלב. שכן, במלחמות רבות אנו מנצחים בשדה הקרב, אך מתוך חרדה של “מה יאמרו”, אנו מפסידים ושוחקים את כל רווחי העימות (ואכן, שם בפרשת “עקב” ואף כאן, לאורך כך הפרשה, אנו מוצאים פסוקי עידוד ואמונה בבטחון הלוחמים בעזרת ה’). ועל כך אומרת התורה בפרשתינו “לא תחיה כל נשמה”- כלומר בל ניתן מקום לנשמות שבעים אומות העולם בנשמתינו אנו. ובעשותינו את מלחמתנו בדרך הישרה על פי כללי התורה. נדבוק בהישגנו ונעצים אותם ללא חשש מדומה מאומות העולם שסביבנו.

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X