פרשת קֹרַח

פרשת קֹרַח

שלום. השבת נקרא את פרשת קֹרַח ובה סיפור מחלוקתו של קרח על משה ואהרן, קרח שפיקח ועשיר היה, מאגד סביבו מאתיים וחמישים “נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם”, ואת שכניו “דתן ואבירם ואון בן פלת” הידועים זה מכבר כחולקים עקביים על מנהיגותו של משה, ושואל “כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה’, ומדוע תתנשאו על קהל ה’?”. המניעים וההסברים לשאלה מדוע יוצא קרח למחלוקת רבים, ורש”י מציין את הפשוט שבהם- קרח היה בטוח שלאחר שמשה קיבל מנהיגות ואהרן כהונה, הרי שבהמשך לסבב המינויים, יקבל הוא את נשיאות שבט לוי, ומשראה שתפקיד זה ניתן לבן דודו, אליצפן בן עוזיאל- יזם את המחאה. אלא שכאן עולה השאלה, שהרי לכאורה קרח “תוקע גול עצמי”, שכן אם טענתו היא שכולם שווים “ומדוע תתנשאו?”, כיצד הוא מצפה להצליח במחאתו ולקבל את נשיאות שבט לוי! הרי טענתו הבסיסית היא שאין מקום להבדלה והתנשאות?

ומסביר הרבי מליובאויטש שלטענת קרח היה מימד עמוק, הוא לא לחם נגד תפקידים ומינויים, ולא היה לו ספק שכהן מנושא מעצם תפקידו ומשימתו מכלל העם, אך דרישתו הייתה לצמצמם נשיאות זו רק לשעות העבודה ולחובת התפקיד ולהשאיר את הכהן כ”עובד ציבור”, ובטענתו “מדוע תתנשאו” התקומם על כך שמשה ואהרן היו ניכרים ונבדלים מהעם בכל הליכותיהם.

ומכאן למד הרבי הוראה לכל יהודי, “יהודי יכל לחשוב שבשעת התפילה, לימוד התורה וקיום המצוות עליו להיות בתנועה של התנשאות… אבל כאשר מדובר אודות אכילה ושתיה ושינה וטיול וכללות עניני הרשות, שבזה הוא דומה לשאר בני אדם שנבראו בצלם- אין צורך בהנהגה של התנשאות, ואדרבה, ישנם הטוענים “מדוע תתנשאו?”. ועל זה באה ההוראה הנלמדת ממחלוקת קרח, כשם שמעלת הכהנים מתבטאת בכל הענינים, גם בענינים שבהם שוים הם לכלל ישראל- כמו כן מובן בנוגע להנהגת כל אחד מישראל, שמעלתו צריכה להתבטא לא רק בעת שעוסק בתורה ומצוותיה, אלא בעת שעוסק בדברי הרשות. היינו שהנהגתו בעניני הרשות שלו היא באופן נעלה יותר מאשר אצל שאר בני אדם”.

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X