פרשת פִּנְחָס

פרשת פִּנְחָס

שלום. השבת נקרא את פרשת "פנחס" שאחד מענינה היא בקשת משה מהקב"ה ש"יפקד ה'… איש על העדה" שימלא את מקומו כמנהיג העם. ועל בקשתו זו עונה לו הקב"ה "קח את יהושע בן נון וסמכת את ידך עליו", ואכן משה "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו". והנה בנוגע למינוי מלך פוסק הרמב"ם "אין מעמידין מלך בתחילה אלא עפ"י בית דין של שבעים ואחד ועפ"י נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו" כלומר, שמינוי יהושע היה כמינוי מלך. ומשכך, עולה השאלה, הרי הרמב"ם פוסק ש"כשמעמידין המלך, מושחים אותו בשמן המשחה"- כפי שמקובל במעמד ההכתרה המקראי. ומדוע, אם כן, הסמיך משה את יהושע ב"וסמכת את ידך עליו" כמקובל בסמיכת חכמים, ולא במשיחת שמן קדש כמלך?

לעצם שיחתו של משה עם הקב"ה אומר המדרש שכשביקש משה "יפקד ה'… איש על העדה" התכוון שאחד מבניו יעלה על כס ההנהגה, ועל כך אמר לו הקב"ה:"בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע, הואיל והוא שרתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל", ועל כך שואל הרבי מליובאוויטש- אם ידע משה שבניו אינם ראויים, מדוע הוא פנה בכלל לקב"ה והציע את אחד מהם כיורשו?

ומסביר הרבי, שככלל, מצאנו בכל דור שני מנהיגים, אחד מכהן כמלך, או כראש הגלות, ותפקידו יותר מוניציפלי ואדמיניסטרטיבי. ולידו מכהן הרב, אב בית דין, או הגאון, כדמות הרוחנית. ואכן, כשמשה פונה לקב"ה ומבקש למנות ממשיך, הוא חושב שיש מקום לחלק סמכויות, כשבנו יהיה המנהל האדמינסרטיבי, ולכך לכאורה לא מחוייבת דמות תורנית, ויהושע יהיה המנהיג התורני. ותשובת הקב"ה היא שאמנם בדורות מאוחרים יותר כך יראו פני הדברים. אך בדור המעבר שבין המדבר לכניסה לארץ ישראל- יהיה יהושע המנהיג באותו מעמד של משה- מנהיג כללי הנוצר בתוכו את כלל הסמכויות והמעלות. ולכן טקס ההעברת הסמכויות היה ע"י סמיכה ולא ע"י משיחה, כי יהושע ינק את סמכותו המינהלית מסמכותו התורנית. שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X