פרשת מִשְׁפָּטִים

פרשת מִשְׁפָּטִים

שלום. השבת נקרא את פרשת משפטים ונוסיף לה את פרשת "שקלים". הראשונה מתוך ארבע הפרשיות הנקראות החל משבת שלפני ראש חודש אדר ועד שבת ראש חדש ניסן. פרשת שקלים נקראת בעת הזאת, כי החל הראש חודש ניסן, מתחילה שנת עבודה חדשה בבית המקדש. חלק מקרבנות בית המקדש הם "קרבנות ציבור" הניתנים למען כל הציבור, וכל הציבור, יהא באשר יהא, שותף בהן ומתכפר בהן. הם נקנים מתרומה ציבורית קבועה של מחצית השקל מכל יהודי, כאשר "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", וב"אחד באדר משמיעים על השקלים" וגובים את התרומה הפרטית לשנת העבודה החדשה, שתחל, כאמור, בחודש ניסן.

 
במחצית השקל מוצאים אנו שתי דרישות הפכיות, מצד אחד, יש לתת מחצית בלבד, ומצד שני, פסק הרמב"ם שאי אפשר לתת את המחצית בתשלומים אלא "נותנו כולו כאחד, בפעם אחת". למד מכאן הרבי מליובאויטש שתרומה זו מגלה שתי תכונות בעבודת האדם, מצד אחד הצורך לתת בעבודה את כל הנשמה, וכפי שנאמר בפרשת קריאת שמע שיש לעבוד את הקב"ה "בכל מאודך", יחד עם זאת, ההשקעה האישית צריכה להוביל את האדם לתובנה שהוא אינו כל יכול ושליט על הכל, אלא כל מעשיו הם בבחינת "מחצית" בלבד, זו המחצית שניתנה לו לעשות כשותף של הקב"ה בבריאת העולם.

 
ומכיון שקרבנות הציבור המשמעותיים ביותר הם קרבנות שהיו קרבים בבית המקדש, מידי יום, בבקר ובין הערביים. (נקראו "קרבן תמיד של שחר" ו"קרבן תמיד של בן הערביים"). וכל מה שהיה בפרק הזמן שביניהם הייתה עבודת היום- כך צריכה להיות שזורה עבודת היום של כל יהודי במסירות והקרבה מלאה- "נותנו כולו", שמובילה את האדם לענווה והתבטלות, כדוגמת "מחצית" ולא לגאוה והתנשאות. שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X