פרשת מִקֵּץ

פרשת מִקֵּץ

שלום,

השבת נקרא את פרשת "מקץ" הפותחת בחלומות פרעה, ובגאולת יוסף מבית האסורים המצרי, כאשר, לאחר שהוא פותר את חלומות פרעה ומציג תחזית של שבע שנות שובע, ושבע שנות רעב שלאחריהן, אומר פרעה לעבדיו ויועציו "הנמצא איש כזה אשר רוח אלקים בו?" וממנה את יוסף למשנה למלך ומטיל עליו להערך לקראת שנות הרעב. יוסף, מקבץ ואוזר את יבול שנות השובע, וכנאמר "ויקבץ את כל אוכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים, ויתן אכל בערים, אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה". רש"י חש ביתור הלשון בפסוק "אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה" ומסביר שלימדה אותנו כאן התורה עצה כיצד לשמר את התבואה כדי שלא תירקב- "שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה, ונותנים מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב", כלומר, עיננו הרואות שכל קרקע יש בה את אוצרות הטבע ויכולת הגידול לפירות וירקות מסויימים, ומסתבר, שפיזור עפר מאותה הקרקע, על פירות מאוחסנים- משמר אותם מריקבון.

ולומד מכאן הרבי מליובאויטש הוראה בחייו של כל אדם. טבע האדם להתגדל ולהתפתח, התפתחותו היא ע"י לימוד חכמה בכלל ותורה בפרט. תנאי חיוני להתפתחות היא יכולת הקבלה וההכלה, מבלעדיה, יהיה המורה הטוב שבמורים, וחומר הלימוד במיטב כללי ההנגשה- ללא יכולת הקבלה- לא ימלא האדם עצמו עם הידע הנדרש. יכולת זו מכונה ביהדות- יכולת הביטול. וכנאמר "ונפשי כעפר לכל תהיה- פתח ליבי בתורתך"- כאשר האדם מבטל עצמו כעפר- נפתחים כליו לקבל ולהתקדם בלימוד התורה.

ומדגישה לנו פרשת השבוע שיכולת ביטול זו היא "שדה העיר… נתן בתוכה" בכדי להתקדם, על האדם לבטל את עצמו, לתת את העפר לתוכו, ולא ח"ו את זולתו. שבת שלום וחנוכה שמח.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X