פרשת כִּי תָבוֹא

פרשת כִּי תָבוֹא

השבת נקרא את פרשת “כי תבא”, ובתחילתה מצות הביכורים הפותחת בפסוק “והיה כי תבא אל הארץ אשר ה’ אלקיך נותן לך וירשתה וישבת בה- ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך… ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ה’ אלקיך לשכן שמו שם”, ומלשון הפסוק למדו רבותינו שחובת מצות הביכורים היא רק לאחר שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל וכבשו אותה “וירשתה וישבת בה”- ונחלו כל אחד את נחלתו, כלומר שבפועל החלו ישראל להביא ביכורים רק כמה שנים לאחר שנכנסו לארץ ישראל. ובמדרש “ספרי” נדרש “אין והיה אלא מיד” וע”פ דעתו נטו חלק מגדולי הפוסקים לומר שחובת הביכורים היא מיד בכניסה לארץ ישראל. הרבי מליובאויטש מביא את תורתו המפורסמת של הבעש”ט, שהיום, י”ח אלול, הוא יום הולדתו, המתרגמת את עבודת הביכורים לעבודת האדם- “והיה כי תבא אל הארץ”-יהודי אינו יכל להסתפק בעבודתו עם עצמו, אלא להבין שתכלית ביאתו עלי ארץ היא בשביל להתעסק בעולם ועם העולם, ובכל מקום בו הוא נמצא לחשוב ולעשות כדי “לתקן עולם במלכות שד-י”. ועפ”י דרשת הספרי יש לומר שהבנה זו אינה צריכה להתפתח אצל יהודי ברבות הימים והשנים, אלא “מיד”. ובלשון הרבי: “כשיהודי מתעורר משנתו- פותח הוא באמירת “מודה אני לפניך מלך חי וקיים” מתוך הודאה כללית לקב”ה, תוך כדי הדגשה… שנשמתו, שהיא עיקר מציאותו, ניתנה לו מחדש ע”י ה”מלך”… למרות שזה עתה התעורר משנתו, ועדיין לא נטל את ידיו- אף עפ”י כן, תיכף ומיד “מודה אני לפניך מלך חי וקיים”. ולאחר מכן פונה לעבודת יומו. וכך- אומר הרבי- צריך היהודי לנהל את חייו, גם “מיד” בקומו בבקר, כדרשת הספרי, וגם לאורך היום, כהבנה הפשוטה בירושה ונחלה ולהביא בעבודתו, מידי יום “ביכורים” לה’ אלקיו.

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook