פרשת וַיִּקְרָא

פרשת וַיִּקְרָא

שלום. השבת נפתח את חומש "ויקרא" עם פרשת "ויקרא" הנקראת כך בגלל פתיחתה "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו", והקשו מפרשי התורה מדוע נפתח החומש במילים "ויקרא אל משה" ולא נתבאר מיהו הקורא? ורש"י, פשטן המקרא, אינו שואל ומבאר שאלה זו. ומכאן מסיק הרבי מליובאויטש שרש"י נאמן לדרכו שדברים המפורשים במקום אחר- לא תחזור התורה ותאמרם שוב. ומכיון שבציווי בנית המשכן, בתחילת פרשת "תרומה" בספר "שמות", נאמר "וידבר ה' אל משה… ועשו לי מקדש" ויעוד המשכן הוא, כנאמר בכתוב "ונועדתי… ודברתי"- ברור הדבר, ואין צורך לאומרו, שעם השלמת המשכן, הקורא ממנו למשה- הוא הקב"ה. ועל דרך זה כן מסביר רש"י, לא מיהו הדובר, אלא מהו הקול, באומרו: "הקול הולך ומגיע לאוזניו, וכל ישראל לא שומעין, יכול מפני שהקול נמוך? תלמוד לומר שהוא הקול המפורש בתהילים "קול ה' בכח, קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים"…".

וכאן עומד הרבי על מוסר השכל מדברי רש"י, והוא שהלומד ומחפש הסברים על דרך הרמז והסוד עלול, אכן, לשאול, מיהו הקורא אליו ואומר לו את אשר צריך לעשות, אך הקורא דברים כפשוטם, כלל אינו מגיע לשאלות מיהו הקורא, דבר זה מובן לו מאליו, והוא מתרכז בעשיה כפשוטה, וממשיך הרבי שרעיון העשייה הפשוטה קשור "במיוחד… לערב פסח, כולל הענין של "מעות חיטין", היינו להשתדל לספק צרכי חג לכל הזקוקים- "כל דכפין יתיי ויכול, כל דצריך יתיי ויפסח", וכמו כן כל דיני פסח, כולל בדיקת חמץ וביעור חמץ… ובנוגע לעבודה הרוחנית של בדיקת וביעור חמץ".

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X