פרשת וַיֵּשֶׁב

פרשת וַיֵּשֶׁב

שלום,

השבת נקרא את פרשת וַיֵּשֶׁב ובמוצאי שבת נדליק נר ראשון של חנוכה. בתחילת הפרשה נאמר “וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען”, ועיקר תוכנה של הפרשה הוא איבת בני יעקב וירידת יוסף למצרים, עם כל הצער שנגרם ליעקב, כשנדמה לו, שאיבד את יוסף. ועל כך אומר רש”י: “ביקש יעקב לישב בשלווה- קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אמר הקב”ה – לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה?”.

ומעיר הרבי מליובאויטש שניתן ללמוד דיוק זה ברש”י בשתי פנים, האחת כפשוטו, ומשמעותה שהצדיק רוצה לישב בשלווה והקב”ה תמה ואומר “לא דיין לצדיקים” וכו'(!), והאחת בדרך קביעה וניחותא, כלומר, כשהצדיק פונה לקב”ה ומבקש רמה מסויימת של שלווה, הקב”ה מערער ואמר “לא דיין”- אל לך להסתפק בדרגת הניחותא שאתה מצפה לה, שכן אני, הקב”ה- מוליך אותך לדרגה גבוהה פי כמה.

והדברים באים לכדי ביטוי מיד בפרשתינו. רבותינו אומרים שפוטיפר לא האמין לדברי אשתו ועלילתה על הטרדתו של יוסף כלפיה, והראיה- שאם כך היו הדברים- אין ספק שהיה דנו למיתה הראויה לעבד הבוגד עם אשת אדוניו. וע”כ נתנו בבית הסהר. לדידו של יוסף, כמו אביו יעקב שהאמין שאיבד את בנו וחייו נידונו לסבל, יש למהלך שכזה רק משמעות אחת- סבל והשפלה. אך המציאות היא שהוא מיד נושא חן בעיני שר בית הסוהר, וכבר בתחילת דרכו שם “ויהי ה’ את יוסף ויהי איש מצליח”- ההצלחה מאירה לו פנים ונתפסת כהצלחתו שלו- “איש מצליח”, וברבות הימים “כל אשר הוא עושה ה’ מצליח בידו”- ניכר לעין כל שהצלחתו אינה טבעית והיא מעשה ניסים ודבר פלא. וסופו של תהליך שהשלווה שאולי עלתה בדעתו, מתגמדת לנוכח המעלה שאליה הגיע, שכן, הקב”ה המפליא לעשות הוא זה שיכתיב לצדיק ויאמר לו “לא דיין”- אל לך להסתפק במדרגה אליה אתה שואף להגיע, שכן הקב”ה, בדרכו שלו יביא אותך לנחת ושלווה גבוהים הרבה יותר.

שבת שלום וחג חנוכה שמח.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X