פרשת וַיֵּ֣שֶׁב

פרשת וַיֵּ֣שֶׁב

שלום. השבת נקרא את פרשת "וישב" הפותחת ב"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", ועוברת לסיפור הדור הבא- יוסף ואחיו. בהמשך הפרשה נקרא על מכירת יוסף ע"י אחיו למידיינים, שמכרוהו לישמעאלים, שמכרוהו לפוטיפר סריס פרעה, שר הטבחים.

מסיפורו של יוסף למד הרבי מליובאוויטש הוראה לכל יהודי באשר הוא, והנה הדברים ככתבם (פרשת וישב תשכ"ח): "מכירת יוסף היא מאורע שלא באשמתו, כדברי יוסף "כי גונב גונבתי מארץ העברים", ואילו היה יודע מראש מה שיקרה, היה משתדל למנוע זאת, אבל בפועל אירעו צרות שלא באשמתו, שעי"ז נותק מאביו, וגם מזקנו, ומכל סביבתו, והוצרך לעסוק בענינים שהיו זרים לו לגמרי, ולא היו שייכים כלל לעולם שלו. ומצב זה לא היה אצל זקנו ואפילו אצל אביו- שכן, אע"פ שיעקב היה בבית לבן עשרים שנה, הרי בנה שם בית שהתנהל כרצונו, ע"פ דרך התורה… ואילו יוסף, לא היה לו בית משלו שיתנהל כרצונו, שהרי תחילה היה בבית פוטיפר, ואח"כ היה במאסר… וכיון שכן, היה יכול להיות ממורמר ולא לעשות את מלאכתו בבית פוטיפר בשלימות. ובפועל, הנה מבלי הבט על מצבו, הנה לא זו בלבד שמלאכתו בבית פוטיפר הייתה באמונה, אלא יתירה מזו, שע"י יוסף זכה פוטיפר להצלחה בכל עניניו… וטעם הדבר- כיון שזהו סדר ההנהגה של יהודי, שאינו מתפעל מכל הבלבולים, ועושה את הנדרש ממנו- להאיר את העולם.

וכן בנוגע להמשך המאורעות שאחרי זה, לא זו בלבד שפוטיפר לא היה אסיר תודה ליוסף, אלא אדרבה "ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר"! וכל זה למה?- לא באשמתו, אלא דווקא בגלל שהיה עבד נאמן ולא רצה לעשות רעה לפוטיפר, כדברי יוסף "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת". ואעפ"כ, גם לאחרי שעלה יוסף לגדולה ונעשה "משנה למלך"… לא שילם יוסף לפוטיפר כגמולו, אלא המשיך להתעסק באמונה במלאכתו בהנהגת מצרים, שכן, זוהי ההנהגה של יהודי, שמבלי הבט על מה שעושים לו, עושה מה שהקב"ה דורש ממנו- לעשות מלאכתו באמונה". שבת שלום. ובערב י"ט בכסלו, ראש השנה לחסידות- לשנה טובה בדרכי החסידות ובלימוד החסידות תכתבו ותחתמו.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X