פרשת וַיִּשְׁלַח

פרשת וַיִּשְׁלַח

שלום,

השבת נקרא את פרשת וַיִּשְׁלַח המספרת על חזרתו של יעקב לארץ ישראל, ובחלקה הראשון, על ההכנות למפגש עם עשו, המפגש בין יעקב לעשו, וסופו של המפגש, כשכל אחד מהם פונה לדרכו. לכל פרשת שבוע, מצורפת בסופה הפטרה מספרי הנביאים, והשבת, פרק א' מספרו של עובדיה הנביא, המתנבא על המשך מערכת היחסים העתידית בין בניו של יעקב לבניו של עשו, עד ביאת המשיח, כשאז, וכך מסתיימת ההפטרה: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". וכפי שמסבירים מפרשי התנ"ך שכוונתו של עובדיה היא ,שלעתיד לבא, יביא מלך המשיח את עמי עשו למשפט על כל מה שהרעו לישראל, וסופו של המשפט יהיה שעמי העולם יכירו כולם שה' אחד ושמו אחד.

הקשר הישיר בין נבואה זו לפרשתינו הם דבריו של יעקב לעשו בהפרדם איש מעל אחיו בתום המפגש ביניהם "יעבר נא אדוני לפני עבדו, ואני אתנהלה לאטי… עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", וכפי שמפרש רש"י את דבריו של יעקב "והוא לא הלך, ואימתי ילך? בימי המשיח שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו".

והיוצא מכל הנ"ל שברור היה גם ליעקב ששלימות האחוה בינו לבין עשו אחיו היא ענין עתידי שיבא על פתרונו המלא רק בימות המשיח וע"י המשיח. וככלות כל זאת רואים אנו דבר פלא בהנהגתו של יעקב. שכן, בראשית הפרשה, לאחר שקראנו בסיום הפרשה הקודמת, שזה עתה, נכנס לארץ ישראל וזכה למפגש עם מלאכי ארץ ישראל, עד שקרא למקום המפגש- מחניים, היה מצופה שיעסק בהתבססות בארץ, או בקיום מצוות התלויות בה, אך הדבר הראשון שעושה יעקב הוא "וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו". כלומר, על אף שהוא יודע, עפ"י תורה, שעוד ארוכה הדרך לשלימות האחוה עם סביבתו, הוא טורח ומתייגע, בראש ובראשונה לנסות ולתקן את הקשר עם עשו (ובדיעבד, המפגש ההוא- לא הביא את הדברים לכלל גמר ושלימות). וכך אומר הרבי מליובאויטש "והמעשה הוא העיקר- לא להסתפק בזה שמדברים ולומדים אודות העילוי שבעבודה של בירור עשו כפשוטו, אלא העיקר הוא לעסוק בפועל ממש בענין זה- בירור ותיקון העולם כפשוטו".

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X