פרשת וַיִּגַּשׁ

פרשת וַיִּגַּשׁ

שלום. השבת נקרא את פרשת “וַיִּגַּשׁ” הפותחת במילים “ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, ואי יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה”. המילים “ידבר נא… באזני אדוני” שבפסוק זה מיסבות את תשומת ליבם של המפרשים. רש”י אומר “באזני אדוני-יכנסו דברי באזנך” ומסביר הרבי מליובאויטש את הכרחו של רש”י להסביר כך, שכן הביטוי “באזני אדוני” מופיע כבר כמה פעמים במקרא, אלא שתמיד הסיטואציה היא אמירת האומר בפני רבים, ואז כוונתו שישמעו הדברים בפני השומע, אלא שכאן ניגש יהודה באופן אישי ליוסף ולכן בקשתו “באזני אדוני” היא שיכנסו דבריו באזני יוסף.

בדומה לכך מסביר הרב לוי יצחק מברדיטשב בהתייחסו למילים “ואל יחר אפך” ובשואלו, למה שיחר אפו של יוסף כאשר כל דברי יהודה נאמרים בסגנון של תחנון וריצוי?

אלא שעד עתה מתנהל השיח בין יוסף לאחיו כש”המליץ בינותם”- כלומר ישנו מתורגמן המתרגם את הדברים. יהודה כבר חש שיוסף מבין את שיחת האחים, ולכן הוא מחליט לוותר על המתורגמן, שכן חשוב לו שדבריו יאמרו ישירות ליוסף באופן של “דברים היוצאים מן הלב- נכנסים ללב”. ולכן הוא ניגש אל יוסף ומדבר את דבריו ישירות לאזני יוסף, וע”כ הוא מבקש “ואל יחר אפך” שהרי הוא מפר את כללי הטקס בכך שניגש ישירות למשנה למלך ומדבר איתו עברית, ביודעו שיוסף מבין היטב שפה זו ותרגום המתורגמן מיותר. בקשתו היא שהשתדלותו תכנס באזני יוסף ישירות, והוא יעתר לבקשתו לשחרר את בנימין.

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook