פרשת שְׁמוֹת

פרשת שְׁמוֹת

שלום. השבת פותחים אנו את ספר שמות בפרשת "שְׁמוֹת", ובה סיפור המהפך בחיי ישראל במצרים מקבוצה מועדפת החיה בצילו של יוסף המשנה למלך פרעה, לקבוצה נרדפת ומנוצלת החיה חיי עבדות במצרים. באותה העת, בצל הרדיפות והגזירות, נולד משה, הגדל בבית פרעה ובורח למדין, בעקבות הלשנת אחיו, מבני ישראל, על כך שהרג איש מצרי שהתעלל באחד מביני ישראל. שם הוא פוגש בבנותיו של יתרו, נושא לאשה את ציפורה, רועה את צאנו של יתרו וחי חיי חופש, עד ש… יום אחד, ברעותו את הצאן, הוא רואה סנה בוער באש, וכשהוא סר לראות "מדוע לא יבער הסנה"- מתגלה אליו האלקים ושולח אותו להיות גואלם הראשון של עם ישראל מגלות מצרים, ולהוליכם לארץ ישראל.
 
מעמד הסנה מוכר היטב לרבים, וזוכה לתשומת לב מיוחדת בתורתם של גדולי החסידות, תוך התבוננות בביטויי התורה המתארים את המעמד. כבר בתחילה נאמר "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש"- ומפרש רש"י "בשלהבת אש, ליבו של אש" מלשון לב, ומכאן ההבנה שהתשוקה האנושית לראות אלקים תלויה ב"לבת אש"- ביכולת של האדם להגיע להתלהבות וחיות בעבודתו היום יומית לבוראו.דא עקא שלפעמים דווקא ההתלהבות היא מזוייפת, האדם מתלהב מאד ונגרר אחרי התלהבותו מתוך מחשבה תמימה שהנה נמצא הוא בלבת אש קדש, ומגלה, בדיעבד, שהיו אלו יצריו, שנתלבשו בהתלהבות, וגררו אותו, מבלי לשים לב, למקומות שאליהם כלל לא רצה להגיע.
אומר רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי החסידות בדור השני, נאמר בתורה "סנה בוער באש והסנה איננו אכל- ויאמר משה אסורה נא ואראה מדוע לא יבער הסנה", וכאשר התורה מדגישה ש"הסנה איננו אכל"- היה צריך משה לומר שהוא מתכוון לסור כדי לבדוק מדוע איננו נשרף, תחת זאת נאמר שהוא סר לראות "מדוע לא יבער הסנה"?
 
אלא שבכך רומזת התורה ונותנת בידינו כלי לדעת מתי התלהבות היא מזוייפת, והיא מבית מדרשו של היצר הרע המסתתר בגלימת ההתלהבות, ומתי זוהי התלהבות שיש בה לבת אש של עבודת ה'. כאשר בוחן האדם את התהליך, כמשה האומר "אסורה נא", ומגלה שבמבחן התוצאה "לא יבער הסנה"- ההתלהבות פגה, או לא מזינה ערכים חשובים- בידוע שזוהי לבת אש מזוייפת, אך כשהיא מנוע דחיפה למעשים טובים – בידוע שהיא לבת אש המקרבת לעבודת ה'. שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X