פרשת בחֻקֹתַי

פרשת בחֻקֹתַי

שלום. השבת נקרא את פרשת “בחֻקֹתַי” ועימה נסיים את ספר “וַיִּקְרָא”. פרשה זו ידועה כ”פרשת התוכחה”. שכן, היא מתחילה בברכות שניתנו לישראל “אם בחוקותי תלכו”, ומביאה רשימה ארוכה של קללות ותוכחות הנתפסות, בעיני הקורא, כעונשים חמורים כאשר.”אם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה”.

כשמסיימת הפרשה את פרשת הקללות היא אומרת “אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה’ בינו ובין בני ישראל בהר סיני”. ושואל האדמו”ר הזקן, מייסד חסידות חב”ד,כיצד יתכן לקרא לברכות וכל כך הרבה קללות חוקים, משפטים ותורות?

והסברו,”אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם” מכוון כנגד שלשת דרכי ההבעה של האדם, מחשבה, דיבור ומעשה. ותכלית ותמצית חייו של היהודי היא להביע את נשמתו בגופו בדרכי המחשבה הדיבור והמעשה שנצטוינו בהם ע”י בורא העולם ומנהיגו. וכאשר הדברים מתנהלים כך, גם אורחות חיינו מתנהלים על מי מנוחות, אנו מכנים חיים כאלה בתואר “חיים של ברכה”. אך למען האמת, חיי ברכה הם טבע העולם הבריא. כאשר יהודי מפעיל את נשמתו שבגופו בדרכי ההבעה שאינן עולות בקנה אחד עם הרצון האלקי. הרי מה שאנו מכנים “קללות” הם הרעת דרכי העולם כדי שכל מה שמושך אותנו או מטעה אותנו מדרך הרצון האלקי יוכר כמשובש ולקוי, ויגרום לאדם החוטא לתקן את דרכיו, קללה אינה הרעת מעמדו של היהודי, שכן, גם בתנאי מצוקה הוא נשאר בבת עיניו של הקב”ה, ובידו לשמור על הקשר עם אלקיו גם בתנאים הכי קשים, קללה היא הרעת תנאי הסביבה, בכדי שיזכור האדם לכוון עצמו ברצון והרעיון האלקי.

ולכן, הברכה והקללה שבפרשתינו, נקראות בסופן “חקים ומשפטים והתורות אשר נתן ה’ בינו ובין בני ישראל בהר סיני”.

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X