פרשת בֹּא

פרשת בֹּא

שלום. השבת נקרא פרשת "בא", ובה סיפור מכות מצרים האחרונות, ההכנות לליל הסדר במצרים, ויציאת מצרים. משה מציג את יציאת מצרים כהליכה למדבר לפרק זמן קצוב כדי לקיים חג לה' במדבר, ובסבב השיחות האחרונות בין משה לפרעה,טרם מכת בכורות, מסכים פרעה ליציאת העם כולו, אך דורש להותיר ערבון במצרים "רק צאנכם ובקרכם יצג", ומשה עונה לפרעה "גם אתה תיתן סבידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלוקינו" ומסביר רש"י: "לא דייך שמקננו ילך עמנו, אלא גם משלך תיתן" ובהמשך מסביר רש"י את טיעוני משה "לא נדע מה נעבד"- "כמה תכבד העבודה, שמא ישאל יותר ממה שיש בידינו". ושואל הרבי מליובאוויטש שלכאורה טענת משה לוקה בחסרון אמונה, שהרי כלל נקוט בידינו שאין הקב"ה תובע מאיתנו לעובדו במה שאינו ביכולותינו, וכמאמר חז"ל "וכשאני מבקש, איני מבקש אלא לפי כוחן", ומשכך, כיצד מעלה משה על דעתו שיתכן ולא יספיק צאנם של ישראל, ועד שהוא מודיע לפרעה שיתכן ויזדקקו גם לצאנו ובקרו, ועד ש"גם אתה תיתן בידינו"?, ובכלל, מה חשוב כל כך השיח בין משה ופרעה בעניין אספקת הצאן והבקר, עד שהוא זוכה לאזכור חשוב ובולט בפרשתנו?

ומכאן למד הרבי הוראה חשובה בצורת החשיבה היהודית, שכן ישנם כאלה "אשר תואנה הם מבקשים" ואומרים שאין מקום ללמוד מעניני העולם, הוראות בעבודת ה', ומן הראוי להפיק לקחים מן התורה בלבד, ומענינים שנוגעים לפועל, כלומר מעשה המצוות. והנה באה פרשתינו ומלמדת אותנו שגם שיח בין פרעה למשה נכתב בה, ומשמע שגם הוא צריך לימוד, ויש בו לתת לנו כיוון והבנה בעבודת ה'. וכך אומר הרבי " ועל דרך זה, הוא בכל עניני העולם, שכאשר שומעים אודות עניין מסוים שאירע בעולם, אפילו אצל אינם יהודים, ואפילו ענין בלתי רצוי, מחלוקת ומלחמה, וכיוצא בזה- יש בזה הוראה ולימוד בעבודת האדם לקונו". וזהו שאומר רש"י "שמא ישאל יותר ממה שיש בידינו"- אין זו טענת כפירה בהנהגת הקב"ה, אלא הוראה, שלפעמים הקב"ה מעביר את הנחיותיו לא רק "ממה שיש בידינו"- התורה ושלל פירושיה שניתנו בידינו, אלא "גם אתה תיתן בידינו"- פרעה והתנהלותו, וכדוגמתו- כל מה שקורה בעולם שסביבנו- קורה ומתרחש- בכדי שנשכיל ולהתבונן במתרחש ולשאול וללמוד, מה רוצה הקב"ה מאיתנו.

ומכאן תשובה גם לאלו הטוענים מה מקום יש, לשבת בצוותא, ולספר סיפורי ניסים ונפלאות ושאר סיפורי צדיקים-"מוטב להקדיש את הזמן ללימוד התורה, שכן, כאשר מספרים סיפורים… מי יודע אם אכן יפעלו הדברים את פעולתם, שעי"ז יתווסף בענייני תורה?" ועל כך עונה הרבי "רואים במוחש שלימוד דיני ממונות כשלעצמו- אין לו קשר ליראת שמים- כדי לבא ליראת שמים- יש לעסוק בעניינים המעוררים ומביאים ליראת שמים, ואחד האופנים בזה- סיפורי צדיקים, כפי שרואים במוחש שהסיפורים אודות חייהם והנהגתם של צדיקים מעוררים ומביאים לידי יראת שמים". שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X