פרשת בָּלָק

פרשת בָּלָק

שלום. השבת נקרא את פרשת "בלק", בה מספרת התורה על עם ישראל שסיים לכבוש את ארץ סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, ויושב עתה בערבות מואב אשר בעבר הירדן המזרחי, על גבול ארץ מואב, ובלק בן ציפור מלך מואב, החרד לשלום ממלכתו, קורא לבלעם, גדול נביאי אומות העולם, בבקשה לקלל את ישראל. בלעם מסכים למשימה, אך מדגיש ואומר "הדבר אשר ישים אלהים בפי, אותו אדבר", ואכן, נסיונותיו לקלל- מפיקות בפיו, בדיעבד, שפע ברכות לעם ישראל, ופסוקי אמירותיו משמשים אבן יסוד למדרשים רבים, ואפיוני אמונה והנהגה רבים של עם ישראל.

באחרית נסיונותיו, פונה בלעם לבלק ואומר "לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים", ובאופן חריג, מתנבא בלעם נבואה העוסקת באחרית הימים ובימות המשיח, עד שאפילו הרמב"ם, בבואו לבאר את הלכות הגאולה, הוא אומר (הלכות מלכים פרק י"א): "וכל מי שאינו מאמין בו, או אינו מצפה לביאתו,לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו… אף בפרשת בלעם נאמר… אראנו ולא עתה- זה דוד, אשורנו ולא קרוב- זה מלך המשיח…".
והנה בפרשת כי תצא, בספר דברים, מצוה התורה ש"לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" ומדגישה שהסיבה היא "ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהריים לקללך" וחותמת התורה ואומרת "ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' אלקיך את הברכה לקללה כי אהבך ה' אלקיך".

מסביר הרבי מליובאויטש, שבלעם חפץ לקלל ולפגוע בעם ישראל והוא מייצג את כל קשיי הגלות, ובעצם העובדה שדווקא בדימוי הגלות, נעמדת הגלות עצמה, קרי בלעם, ומתחייב לגאולה, ועל זה אומרת התורה ש"לא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם". מרומזת הפיכת הגלות לגאולה, ועל כך, שבסופה, מאהבת ה' את עמו ישראל, יזכה את העולם כולו, ונזכה אנו לגאולה קרובה. שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X