פרשת בְּרֵאשִׁית

פרשת בְּרֵאשִׁית

שלום. השבת פותחים אנו שנה חדשה בקריאת התורה בפרשת בְּרֵאשִׁית ובה סיפורי המקרא המפורסמים וידועים לכל האנושות כולה, ובכללם- סיפור אדם וחוה בגן עדן וחטאם באכילת פרי עץ הדעת.
מיד לאחר שאכלו אדם וחוה מהעץ, אומר אלוקים: “הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם”- ולכאורה טיעון זה אינו מובן, שכן, אם הדעת הפכה את האדם להיות “כאחד ממנו”- כמלאכי מעלה- אז מה לא טוב בכך? ואדרבה, איזה חשש יש שיחיה האדם כך- יודע טוב ורע- לעולם?!

מסביר באדמו”ר הזקן, מייסד חסידות חב”ד, בספר “תורה אור”, שלא הרי ידיעת טוב ורע של מעלה כידיעת טוב ורע של מטה, וכהגדרתו, יש ידיעה בבחינת “מקיף” ויש ידיעה בבחינת “פנימי”, בהיות שמלאכי מעלה נעדרי גוף וגויה, ידיעת הטוב והרע שלהם שומרת על הפרדה מוחלטת בין טוב לרע, הדברים אינם “נספגים” בהם, וידיעת הרע אינה יוצרת משיכה ותאווה אליו, ידיעתם טוב ורע היא מקיפה בלבד ואינה נוגעת בפנימיותם. אך האדם, בהיותו נפש בגוף, וחי בתוך מציאות הטוב והרע, ידיעתו “טוב ורע” יוצרת מיד תערובת ובלבול ביניהם, והגרוע מכל- מודעותו לרע יוצרת משיכה, תאוה ותשוקה אליו. הכוונה האלוקית ביסוד בריאת העולם והאדם היא, שאכן יהיה בעולם מגוון של טוב ורע, והאדם, בבחירתו, יפריד טוב מרע, ובמו מחשבתו, דיבורו ומעשיו- יתקן את העולם לטוב ביותר- ימות משיח. אך לכשחטא, ובלבל טוב ורע, יצר, במו ידיו, משיכה לרע, וסוג של תלות, שדורשת ממנו מלחמה מתמדת שלא להידבק ברע.

בהיות שתלות זו נוצרה ע”י חטא עץ הדעת, אומר אלוקים שהחטא גרם לאדם להיות “כאחד”- בכ”ף הדמיון ברמת המודעות לרע, אך, בשונה ממלאכי מעלה, מודעות זו אינה מתאימה לטבע האדם, ומפריעה להגשמת מטרתו בבריאה, ולכן גרשו הקב”ה מגן עדן, והגביל את חייו עד יום המוות, כשבחיים אלו ישתדל לעמוד במשימתו, ועל אף תערובת הטוב והרע. לעשות טוב.

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook