פרשת אֱמֹ֥ר

פרשת אֱמֹ֥ר

השבת נקרא את פרשת “אֱמֹ֥ר” הפותחת בפסוק “אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.” (ויקרא כא’ א’) ואומרים רבותינו, ומביא רש”י את דבריהם, על כפל הלשון “אמור, ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים”. בפשטות כוונת רבותינו היא שאזהרת הטומאה על הכהנים מוטלת בשווה הן על הכהנים המבוגרים יותר, העובדים במשכן, והן על הקטנים.אך מוסיף הרבי מליובאוויטש ומביא פירוש נוסף, המבטא את עבודתו הפרטית של כל אחד, “להזהיר גדולים על הקטנים- שה”גדול” שבאדם, כח השכל, צריך להשגיח על הכוחות התחתונים שבו ולהנהיג אותם, שזהו כללות הרעיון שבמאמר חז”ל, “גדול תלמוד שמביא לידי מעשה”.

ככלל, הכח המנווט את מעשי האדם הוא השכל, והסיבה שכח השכל מנווט ומשפיע על כח המעשה היא, מכיון שהצורך לעשות את המעשה בצורה הנכונה, דוחף את השכל להעמיק יותר ולנתח טוב יותר את המידע, בכדי להשפיע על איכות המעשה. נמצא, שהקשר בין מעשה לשכל מיטיב עם השכל, העליון יותר, ומשביח אותו. ולכן דווקא הלימוד שאינו תיאורטי, אלא “המביא לידי מעשה” הוא הגדול והמשובח יותר.. והדברים גם מרומזים באמירה “להזהיר גדולים על הקטנים” ולא “לצוות” וכדו’. שכן הביטוי להזהיר הוא מלשון זוהר, בהירות ואור, בכדי להורות על התוספת אור שנעשה בענין השכלי ע”י ירידתו להתעסק בכח הקטן יותר – כח המעשה.

ענין זה בא לכדי ביטוי גם במובן הפשוט של “להזהיר גדולים על הקטנים”, ובלשונו של הרבי- “כידוע גודל הירידה והצמצום שצריך להיות אצל חכם גדול כדי ללמוד עם הקטן, שזהו אפילו בענין של לימוד, שיורד לשכלו של הקטן, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לירידה לכח המעשה של הקטן. ולכן גם השכר עבור יציאתו מרגילותו להתעסק עם הקטן הוא שלא לפי הרגיל – שכר שבאין ערוך”.

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X