פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ

פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ

שלום,

השבת נקרא את פרשת "ויגש" בה מתוודע יוסף לאחיו ומיידע אותם שכמה שנות רעב נוספות לפניהם ומבקש מהם לעלות בחזרה לארץ כנען, ולהביא את כל בני המשפחה למצרים בכדי שיוכל לכלכלם במהלך שנות הרעב. יעקב שנרגש מאד לשמע הבשורה ש"עוד יוסף חי" אומר "אלכה ואראנו בטרם אמות" ו"ויסע ישראל וכל אשר לו", ובדרכו מצריימה נגלה אליו האלקים ואומר לו "אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם" ועל כך אומר רש"י: "לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוץ לארץ". והנה, התגלות זו היא לאחר שקיבל יעקב את ההחלטה לרדת למצרים, והאמירה ליעקב היא בעודו עושה דרכו מצריימה, ומדוע צריך הקב"ה להרגיע את יעקב מחשש הירידה, ומה עוד שיעקב כבר היה, בצעירותו, עשרים ושתים שנה בבית לבן ומה היא חרדתו מלשוב ולשהות בחו"ל?

מסביר הרבי מליובאויטש שרש"י מדגיש במילה "מיצר" שיעקב לא חשש או פחד מעצם השהיה בחו"ל, אלא דווקא על רקע נסיונו הקודם בחיים בגלות, ודווקא לנוכח הנאמר בפרשת "וישב" על המילים "וישב יעקב בארץ מגורי אביו- ביקש יעקב לישב בשלוה" הוא "מיצר"- כלומר מצטער על הצורך הנכפה עליו לשוב ולהיטלטל מארץ מגורי אביו ולחיות בארץ ניכר.

וע"כ אומר הרבי "וזוהי גם טענתו של כל אחד ואחד מישראל בזמן הגלות: עד מתי?!- רצונו של יהודי לחיות בשלוה בארץ מגורי אביו, אין לו שום ענין בגורדי השחקים של ניו יורק, מה לו ולחוץ לארץ, מקום ומצב של גלות?!, ולכן "מיצר" וצועק עד מתי?… רצונו לחיות בשלוה בארץ מגורי אביו בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקינו".

שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X