פרשת כִּי-תֵצֵא

פרשת כִּי-תֵצֵא

השבת נקרא את פרשתכִּי-תֵצֵא” ובתחילתה “כי תצא למלחמה על אויבך” והיחס של הצבא הכובש ל”אשת יפת תואר”. רש”י מדגיש שהיחס המיוחד של התורה לשבויה אינו אלא “במלחמת רשות הכתוב מדבר”. שהרי ביחס למלחמת חובה, ככיבוש הארץ מידי הצרים עלינו, כפי שהיה בימי יהושע, הרי שכבר למדנו בפרשה הקודמת שהדגישה התורה שמעמים אלו “לא תחיה כל נשמה”.

כזכור, גם בשבוע שעבר הדגשנו שתורת החסידות והמוסר מוציאה את הציווי המקראי מפשוטו, ומשליכה את המלחמה המדוברת על מלחמת האדם ביצריו, ולומדת ממשמעות הכתוב הוראה מעשית לחיי האדם בעבודתו לקונו.
וכך אומר הרבי מליובאויטש: “מלחמת מצוה- מתייחסת לעניני העבודה שהם בגדר של חיוב, ובכללות, ההנהגה עפ”י תורה ומצוות בביתו ובד’ אמותיו, ואילו מלחמת רשות- הכוונה לעניני עבודה שאינם בגדר חיוב אלא רשות… יכול יהודי לחשוב שהבטחת התורה “כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה’ אלקיך בידך ושבית שביו” אינה אלא בעניני העבודה שנתחייב בהם על פי ציווי הקב”ה, מה שאין כן בעניני העבודה שהם באופן של רשות- לא ניתנה הבטחה זו. על כך אומרים לו: “במלחמת רשות הכתוב מדבר”- גם בעניני העבודה שהם באופן של רשות מבטיח הקב”ה ש”כי תצא למלחמה על אויבך” אם רק תצא, הרי ש”ונתנו ה’ אלקיך בידך”…ועד”ז בנוגע לשמחה לשם ביאת משיח- חיוב של שמחה לשם ביאת משיח- היכן מצאנו ב”שולחן ערוך”?- ב”שולחן ערוך” מבואר שעבודת ה’ צריכה להיות בשמחה, אבל לא מצאנו בשום מקום חיוב על שמחה לשם ביאת משיח!

על כך אומרים לו ש”כי תצא למלחמה על אויבך” הוא ציווי והוראה בתורה, יהודי אינו יכול להסתפק בד’ אמות של קדושה שבביתו וסביבתו הקרובה, אלא צריך לבטל מציאותו של אויב ומנגד לקדושה… ואז, כשמבטלים את מציאות “אויבך” מכל וכל, נעשית השמחה בשלמותה”. שבת שלום.

שתף את הפוסט

אודות הכותב

תגובות

תגובות סגורות.

Facebook

X